#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	סב. 1) מדוע לא יפתח חנות של נחתומים ושל צבעים תחת אוצרו של חבירו 2) ומה הדין אם אין אוצר ומדוע? 	"1) רש""י פירש משום העשן. ותוס' (ד""ה לא) פירשו משום ההבל.<br>2) מותר. לאביי שמותר לסמוך ולרבא דירה שאני ופירש רש""י שחנות דירתו של אדם היא, ואין לנו לאסור דירתו עליו אא""כ ההיזק מוכן <sup>לה</sup>. וכתבו התוס' (ד""ה הא) דהגמ' מצי לשנויי דאסור והא קמ""ל שהבל של אלו מזיק לאוצר.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>לה.  והרשב""א  (ד""ה דירה)  הביא את פירוש הר""י מיגש שאין בעל הבית צריך לימנע מלעשות בביתו חנות של נחתומין מחשש שמא ימלך השני ויעשה מביתו אוצר, שלעולם אין אדם עושה מדירתו אוצר, ודבר רחוק הוא יותר משדה שאינה עשויה לבורות, ולדבר רחוק כל כך לא חששו.</span>"	בבא בתרא יח. ותוס'		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	סג. נאמר במשנה שאם היו שרשיו של האילן יוצאים לתוך שדה של חבירו מעמיק להם בעל השדה שלשה טפחים. איך מדובר? 	"לאביי הסובר שמותר לסמוך, כשסמך. לרבא הסובר שאסור לסמוך, רש""י (ד""ה ואי) פירש שנטע שלא ברשות. והתוס' (ד""ה היו) כתבו שמיירי שנטע את האילן בהיתר ולאחר מכן מכר חלק מן השדה לאחר, ולכן לא יקוץ אלא את השרשים המפריעים למחרישה. והריצב""א תירץ שסמך שלא ברשות ואה""נ שרשאי לקוץ את האילן ולתת דמיו, אבל יכול לקוץ את השרשים בעומק ג' טפחים ועל זה פטור מלשלם <sup>לו</sup>. למסקנא לר""ח ור""ת בתשובה סו רבא יסביר כאביי.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>לו.  והרשב""א פירש שנטע בהיתר משום שהיה צונמא, והכי קאמר אי לאו צונמא השתא כגון שנעקר לבסוף, קוצץ שלשה שלא יעכב את המחרישה.</span>"	בבא בתרא תוס' יח.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"סד. לרבא אם האילן קדם לבור לא יקוץ מיירי בלוקח. מה פירושו 1) לרש""י 2) לריב""ם 3) לר""ח? "	"1) אדם שנטע אילן בתוך שדהו, ואח""כ מכר חצי שדהו לאיש אחר ובא הלוקח וחפר בור.<br>2) שלאחר שנטע אילן בשדהו מכר חצי שדהו שבו האילן ובא המוכר וחפר בחלקו בור. וכתבו התוס' (ד""ה הכא) שאפשר גם לפרש שאדם אחד עשה הבור ואח""כ נטע האילן ומכר הבור לפרש""י או האילן לפי' ריב""ם שקדמה נטיעת האילן לערעור בעל הבור.<br>3) אדם שקנה אילן מאחר והחזיק בו שלש שנים,ואין ידוע אם קדם האילן לבור,שהב""ד טוענים ללוקח שאולי קדם האילן לבור ולכן א""צ לקוצצו."	בבא בתרא יח. ותוס'		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"סה. א""ה אימא סיפא רבי יוסי מתיר בחרדל וכוי ואי דלא סמיך היכי משכחת לה. כיצד פירשו התוס' את קושית הגמ'? "	"כתבו התוס' (ד""ה ואי) בשם ר""י דבשלמא לאביי דאמר סמיך אתי שפיר, דמיירי שסמך בעל דבורים תחילה וסברי רבנן שעל המזיק השני דהיינו בעל החרדל להרחיק את עצמו את כל ההרחקה, ורבי יוסי סבר כיון דדבורים נמי מזקי לחרדל ועשה קצת שלא כהוגן שסמך על המיצר שזה עתיד לסוף לזרוע חרדל, גם בעל חרדל יכול לסמוך, אלא לרבא דאמר לא סמיך היכי משכחת לה דבעל החרדל ירחיק כל ההרחקה לרבנן, ולרבי יוסי לא ירחיק כלל, דכיון דתרוייהו מזקי אהדדי על כל אחד ואחד להרחיק חצי ההרחקה, ואפילו סמך בעל הדבורים תחילה יש לו לסלקם הואיל ולא כדין סמכם <sup>לז</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>לז.  והרשב""א כתב שמרבנן לחוד קא מקשה. והטעם שהביאו את דברי ר' יוסי א. להקשו ת שלרבא אינו מובן במה חולקים ב. מר' יוסי שומעים שאף הדבורים מזיקות לחרדל, וקס""ד שבזה אף רבנן מודים ג. דמדקתני ר' יוסי מתיר בחרדל ולא קתני ר' יוס י אוסר בשניהם שמעינן שמחלוקתם באופן שקדם בעל הדבורים וסמך ומוכח שמו תר.</span>"	בבא בתרא תוס' יח:		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"סו. למסקנא מה התירוץ לקושיה הנ""ל, ועל מי להרחיק את עצמו ומדוע? "	"לפרש""י מיירי שזרע חרדל ומכר חצי שדהו והלוקח העמיד דבורים. רבנן סברי דדבורים לא מזקי לחרדל ועל החרדל שהוא המזיק להרחיק את עצמו אע""פ שסמך בהיתר. ורבי יוסי סבר דדבורים נמי מזיקות לחרדל וטען שלדברי חכמים היה צריך בעל הדבורים להרחיק כל ההרחקה כיון שבעל חרדל לא עשה כלל שלא כהוגן. ור' יוסי עצמו סבר שעל הניזק להרחיק את עצמו ואין צריך להרחיק את החרדל מן הדבורים. ולריב""ם מיירי שהלוקח קנה החרדל, והמוכר בחצי שדה השני העמיד דבורים, וההסבר כנ""ל <sup>לח</sup>.<br>לפי' ר""ח ור""ת לא איירי בלוקח, ולמסקנא ס""ל לרבא דרק אם איכא דבר הניזוק צריך המזיק להרחיק את עצמו, אבל כי ליכא דבר הניזוק לא מקרי הסומך מזיק, ולא אסר רבא לסמוך אפי' לרבנן אלא דוקא בור משום טעמא דכל מרא ומרא דקא מחית מרפית לארעאי. ומיירי שסמך בעל הדבורים תחילה, ולרבנן על החרדל המזיק להתרחק, כיון שהדבורים אינן מזיקות לחרדל, ולרבי יוסי יכול בעל החרדל לסמוך שעל הניזק להרחיק את עצמו, ומה שאמר שגם הדבורים מזיקות לדבריהם דרבנן קאמר.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>לח.  לרשב""א איירי בלוקח שהיו לו שני שדות באחת חרדל ובאחת דבורים ומכר הדבורים ושייר לעצמו החרדל, לרבנן על המוכר להרחיק החרדל שעל המזיק להרחיק אף שהיה ברשו ת כיון שבשעת מכירה היו שניהם שיעבד עצמו לסלקם. ולר' יוסי הדבורים נמי מזקי לחרדל [וזהו לדבריהם דרבנן, ולדידיה כי על הניזק להרחיק את עצמו[ .</span>"	בבא בתרא יח: ותוס'		
